Современное искусство прибавило к традиционным техникам новые способы эстетического самовыражения: аналоговые — кино и фотографию, электронные — цифровое фото/видео и персональный компьютер. Приятие новых творческих средств занимает все меньше времени: в случае с фотографией для этого понадобилось почти сто лет, с кино — двадцать, а с цифровой техникой — менее десяти. Ведь технологии не убивают искусство, но расширяют пределы творческой свободы. ...

Gottfried Helnwein's classic yet unnerving images transform sentimental representations of childhood into portraits of individual subjects frozen at the moment of suffering. His photo-paintings pirouette on the fine line between chocolate box pictures/excessive sentimentality and the cost to children of being treated as commodities, of suffering emotional or physical pain at a grown-up's hands.
High pictorial and technical values create compositions that recall contemporary cinema and seventeenth-century painting, expanding the treatment of time into epic. This apparent grandiosity plays against the immediacy of each suffering subject, underlining the different experience of time in childhood. Small hurts can devastate when you're a child. Big hurts stay with you for years, as survivors of Hitler's Anschluss testify.
Now, in the age of virtual use and abuse of children, Helnwein's insistence on valuing the humanity and charm of the littlest, the least powerful, offers a counterpoint to claims that suffering counts most when you're grown-up. It opens his practice into a series of pictorial mise-en-scènes, as did Rembrandt's tableaux in The Blinding of Samson (1636) or The Night Watch (1642). ...

“All a poet can do today is warn”, World War 1 soldier poet, Wilfred Owen, wrote in a draft Preface for a book of anti-war poems he would never see published. He was killed on the eve of Armistice Day 1918. World War One, The Great War, The War to End All Wars . . . within twenty summers, Europe was engulfed again in the even greater catastrophies of the fascist era. The work of Gottfried Helnwein has its genesis in these years. They obsess him as a creative artist. As a kind of guardian angel, he grapples with them on our behalf. That such a nightmare would never visit us again. Or our children. Or our children’s children. Or “. . .all those still to come”. ...

Nereflektovaná minulost, jež nepřetržitě prorůstá do současnosti a způsobuje úzkost, je Helnweinovým hlavním tématem. Expozice jeho hyperrealistické, za fotografii lehko zaměnitelné malby i fotografií pokračuje v dramaturgické psychologizující linii výstav Galerie Rudolfinum. Gottfried HelnweinHelnweinova tvorba má i silný politický přesah. Malíř se počátkem 70. let zařadil mezi vídeňské akcionisty, kteří kritizovali rakouskou kolektivní amnézii ve vztahu k fašistické minulosti země. Hnutí nezávislých politicky angažovaných umělců se snažila státní moc potlačit, revoltující akcionisty třeba na čas uvěznila či v krajním případě vyhnala do exilu. Při performancích akcionistů tenkrát třeba tekla krev a po zemi se válely vnitřnosti. Dnes je vídeňský akcionismus nejznámějším ryze rakouským avantgardním uměleckým směrem. ...

El nuevo arte del dolor, con esta pretensión provoca una serie de experiencias catárticas que permiten hacer una traducción personal de lo que quiere decir, porque a partir de esta provoca en el espectador una sensación que muchas veces es identificada por cualquier hombre que contemple sus obras.
Una simple manifestación artística que permite hacer de una sola imagen algo que sea comprendido por la mayoría. El llanto de un niño es un símbolo universal en el que su comprensión no necesita de idiomas, ni idiosincrasias, es por eso que el arte de Helnwein legitima esta experiencia, porque de entrada el centrarse en el ser humano mantiene una sola lectura; la del ser humano; cualquier dolor y sensación es conocida sin tenerla que haberla vivido. La obra de este artista mantiene siempre la intención de provocar miedos, deseos, dolor y felicidad con la intención de nunca revelar respuestas, sino que siempre formulará preguntas que hagan al ser humano detenerse y observar para entender: ¿Cómo hemos llegado a esto? ¿Por qué lo seguimos permitiendo? ...

Cindy Sherman und Gottfried Helnwein Selbstbildnisse können zweifelsohne in die Porträtform „ästhetisches Selbstbildniss mit politischer Aussage“ kategoriert werden.
Betrachtet man ihre Werke jedoch im Vergleich, z.B. Hinsichtlich der gestalterischen Mittel oder der Art der Inszenierung, so lassen sich, neben einigen weiteren Gemeinsamkeiten, viele Unterschiede der beiden Künstler feststellen ...

La manière la plus dialectique pour recycler, détourner, admirer et critiquer tout à la fois, demeure le médium photographique. Gottfried Helnwein propose des images inconvenantes, qui renvoient la pérennité des objets dérivés de Disney à des statuts diversement fétichistes: images saintes que l'on prie ou statuettes lubriques qui promettent des extases ambiguës. ...

21c Museum is North America's first museum dedicated solely to collecting and exhibiting contemporary art of the 21st century and will host a series of guest curators. The 21c collection features both emerging artists and acclaimed international artists, such as video artists Bill Viola and Tony Oursler, photographers, Andres Serrano, Sam Taylor Wood, and David Leventhal, sculptors Yinka Shonibare and Judy Fox, and multimedia artists Chuck Close, Gottfried Helnwein, Red Grooms and Kara Walker. ...

"She is not as old as she seems, though age, at least in her case, is an elusive notion. In fact, it is her childhood that is fixated, and not out of nostalgia. True, it would take a daring leap of imagination to connect pudgy little hands to the body as it is now, or to visualize the dimples and the baby teeth. The little-girl-who-once-was thought: Maybe I am really dead. Because only dead people get pushed so deep down".
(From: And the Rat Laughed, by Nava Semel).
Helnwein is a great believer in the ability of art to pass emotional memory on, as a reminder of the past or mainly as a warning of what the future might hold, for humanity, as far as he is concerned, has not learnt its lesson. Is there atonement in his artistic endeavors? I prefer the Jewish concept of - tikkun, purification of the soul. It has a deeper meaning than the physical healing of scars, for it elevates us to the highest sphere of the spirit. The wounded girls close their eyes, but they are not blind. Behind their closed lids their gaze is clear and penetrating. ...

Wounds of Memory - The Art of Gottfried Helnwein
היא מושג מתעתע. שכן אצלה דווקא הילדות היא קיבעון, ולא מתוך נוסטלגיה. צריך אמנם להיעזר בדמיון נועז על-מנת לחבר לגוף הנוכחי ידיים קטנות ושמנמנות, לחיי גומות ושיני חלב... הילדה שהייתה חשבה: אולי אני מתה בכלל, כי רק את המתים דוחפים עמוק כל כך.
מתוך "צחוק של עכברוש", הוצאת ידיעות אחרונות, ישראל, 2001.
מוזיאון לודוויג, מעין רוחות רפאים מן העבר. מימדי היסורים הועצמו נוכח הרחוב הגרמני, והלנויין כפה על העוברים ושבים לצפות מבעד לזכוכית מגדלת אל המציאות שכה רבים נוטים להתעלם ממנה, להדחיקה, ואפילו למחוק אותה כליל מתודעתם.
לגביו, העבר הנאצי איננו דף חולף מספר ההיסטוריה, אלא סכנה ממשית, רעל שלא חדל מלפעפע מתחת לפני השטח; גזענות, שנאת הזר והאחר, השמדת מיעוטים, הוצאה להורג של נכים, חסרי ישע ולוקים בנפשם - אלה לא עברו מן העולם.
למרבה הזוועה, גם בהתגלמותם הציורית, עברו הילדים ב"סלקציה" אקט זדוני של אלימות
ואלמונים שיסעו באחד הלילות בלהב חד
את קלסתרי הפנים התמימים. צא וראה שהרוע האנושי מחפש לו תמיד הזדמנות לבקוע מבֵּיצָת הדרקון. ...