סגנון מלוטש וסכריני, במילים לא מסוגננות ניתן לומר כי ליקוקי המברשת הללו אינם מוצדקים, כי לחקות צילום בציור פיגורטיבי כל כך דקדנטי זה אנכרוניסטי, אבל עדיין יש אנשים שרואים ביכולת הזו לחקות את ה"מציאות" משהו מעל למציאות, הדרישה הזו מתחברת לרוח הזמן הזו בה הימין נותן את הטון, לחלק מהמגמות הפוליטיות הללו יש ביטוי באמנות בין היתר ע"י התנכרות לאוונגרד, או התמכרות לפיגורציה מיותרת ומופגנת בהגזמה, ואהבת הדימוי שנעשה "לא יאמן" ביד אדם, איזה כישרון (!). כאוהב ציור בלי גבולות יש ציורים שגורמים להרגשת קבס, הנה הדוגמה; גם הטרזן והוירטואוז המצייר בלי שמץ של הנכחה של שאר רוח, בסגנון איור מגאזיני יכולים לגרום לבחילה קלה, אז מה החשיבות בהעלאת הציור הזה- סימון מגמות, כן, הרי זו רוח הזמן, נלעג ומזכיר את הציור שהיה רווח ברוסיה או ברייך, הריאליזם המוחלט הזה אטום כמו מסך הברזל עצמו.